ההבדל בין כתר מוברג על שתל לבין כתר מודבק על שתל

בשיקום שיניים על גבי שתלים דנטליים קיימות שתי שיטות עיקריות לחיבור הכתר הסופי: הברגה או הדבקה.

בשיטת הכתר המוברג, מוברג בתוך השתל מבנה אל-מתכתי המכונה "abutment", ואליו מורכב הכתר באמצעות בורג. יתרונות השיטה הם אפשרות להחלפה ותיקון של הכתר ללא פגיעה בשתל, ויציבות גבוהה של הכתר לאורך שנים. חסרונותיה כוללים עלות גבוהה יותר, זמן טיפול ארוך יותר, וסיכון להצטברות חיידקים.

בשיטת הכתר המודבק, הכתר מודבק ישירות לשתל באמצעות חומר מרכיב חזק במיוחד. יתרונות השיטה הם מחיר נמוך יותר, זמן טיפול קצר יותר ואסתטיקה טובה יותר של הכתר. חסרונותיה כוללים קושי בהחלפה ותיקון של הכתר ללא פגיעה בשתל, ופחות יציבות ועמידות לאורך זמן.

ההמלצה היא לבחור כתר מוברג על שתל למקרים של עומס לעיסה גבוה, כגון שיניים קדמיות או מערות פה קטנות. כתר מודבק מתאים יותר לאזורים עם עומס נמוך וכן מטופלים שעלות היא שיקול עבורם. רופא השיניים ייעץ לגבי האופציה הטובה ביותר עבור כל מקרה לגופו